כל מקום שנא' אהרן מרבה אני את בניו וכ"מ שנא' בני ישראל נאמר ואמרת לרבות את גרים. זאת העלה. היא. העלה. הרי ג' מיעוטין. פרט לשנשחט בלילה ושיצא דמה ושנשפך דמה. כל הלילה. שיהא נותנן בביאת השמש והם מתעכלין והולכין כל הלילה. א"ל אלא דברים שקרבין בלילה דברים שדרכן לקרב ביום מנין. כגון הקומץ והקטרת וכו' ת"ל תור' העל' ריבה. או אינו אלא שלא יהא מעל' מן הארץ כל הליל' ת"ל לא ילין חלב חגי כו'. עד הבק' מה ת"ל אם אינו ענין לאברי' תנהו ענין לתה"ד שתורמין כל הליל' מניין לאש מזב' הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון ת"ל אש המזבח תוקד בו וזו מערכה שניה של קטרת. אש מנורה מניין ת"ל אש תמיד. אש מחתה מניין. ת"ל ולקח מלא המחתה גחלי אש מלפני ה' איז' דבר שמקצתו לפני ה' זה מזב' החיצון. ובירושלמי יליף ה' מערכות מפסוק זה מנין לעשו' מערכה ליו"כ ת"ל והאש על מזבח כו'. ובער עליה הכהן זו מערכה לעיכול אברים. וערך עליה העלה. זו מערכה גדולה והקטיר עליה זו מערכה שניה של קטרת אש תמיד לקיום האש הרי חמשה:בד. של בוץ ושיהא שזור. ילבש. להביא מצנפת ואבנט ד"א לרבות את השחקי' [יומא י"ב ע"ב] ר' דוסא אומר להבי' בגדי כה"ג וכו':והרים. ונאמר להלן והרים מה להלן קומץ אף כאן קומץ. (יומא כ"ד ע"א ור"ל שישער מן הדשן מלא קומץ לכל הפחות ועיין שם ברש"י). והרים יכול עצים ת"ל עולה יכול אברי עולה ת"ל אשר תאכל האש. הא כיצד חותה מן המעוכלות הפנימיות. ד"א אשר תאכל האש לאברי' ופדרים שמחזיר למערכה (יומא מ"ה ע"ב) ד"א עיכולי עולה אתה מחזו' ואי אתה מחזיר עיכולי קטר':ושמו אצל המזבח (עיין סוף תמורה) ושמו כלו. ושמו בנחת. ושמו שלא יפזר. אצל. סמוך:ופשט ולבש. יכול כדרך של יו"כ מקיש לבישה לפשיטה:והאש כו'. מניין שהמכבה עובר בל"ת ת"ל לא תכבה:בבקר בבוק'. בתמיד לא נאמר אלא בקר א' ובקטרת נאמר ג"כ בבקר בבקר יקדים מכשיר את הקטרת לקטרת ובנרות נאמר ג"כ בבק' בבק' כשה"א בהיטיבו את הנרות יקטירנה נרות קודם לקטרת ובער כו' כהן א' בשני גזירי' (אינו בת"כ רק ביומא כ"ו ע"ב) ומניין שהוא אחר שניה של קטרת ת"ל ובער עלי' ולא על חברתה (יומא ל"ג ע"א) מנין שיעשה מערכה שתקבל עלי' כל העולות ת"ל העולה. מניין לאימורי קדשי קדשים וק"ק ת"ל חלבי השלמי'. ומניין הקומץ והלבונה ת"ל והקטיר כל הקטרת יהיה עלי' יכול אף הקטרת ת"ל וערך עלי' והקטיר עלי' ב' פעמים עלי':אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. תמיד אף בשבת אף בטומאה. לא תכבה. אף במסעות. וזאת כו' זאת אינ' נוהגת בבמה. הקרב אתה. כשירה ולא פסולה. אתה כלה כאחת. בני אהרן. ולא בנות אהרן:והנותרת ממנה יאכלו. שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת. מצות תאכל. מצוה:תאכל. אפילו כל שהוא. במקום קדש. יכול במחנה לוי' ת"ל בחצר אהל מועד. מניין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש ת"ל במקום קדוש. יאכלוה. שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה. יאכלנה. כשירה ולא פסולה:לא תאפה חמץ. הואיל ונאמר לא תעשה חמץ יכול לאו אחד על כלם ת"ל לא תאפה אפיה בכלל היתה וכו'. מאשי כו'. א"ל אלא מנחה מניין לכל הקדשים ת"ל קדש קדשי' יכול אם חלקוה פסול' (ר"ל אם חולק הקדשי' קוד' הקרב' האישים) ת"ל היא. כחטא' וכאשם. יש מהן כחטא' ויש מהן כאש'. מנח' חוטא הרי היא כחטא' לפיכך קמצה כו' עיין רש"י ז"ל:כל זכר עיין רש"י לרבות בעלי מומין למחלוקת. וכשהוא אומר למטה כל זכר לרבות אפילו בעלי מומין קבועין. וכשה"א עוד למטה כל זכר לרבות אפי' ממעי אמו. חק עולם. לבית עולמים. לדרתיכ'. לדורו'. כל אשר יגע בהם יקדש. יכול אפילו שלא בלע ת"ל בהם. יכול אם נגע במקצתה כלה פסול ת"ל אשר יגע כיצד חותך מקו' הבלוע:זה קרבן אהרן וכו'. יכול אהרן ובניו יקריבו כאחד ת"ל ובניו אשר יקריבו. יכול בניו כה"ג כשה"א למטה והכהן המשי' כו' הרי כה"ג אמור אלא בניו כהנים הדיוטים. ביום המשח. כשהם מתחנכים לעבודה ואם לא הביאו א' כה"ג וא' כהן הדיוט עבודתן פסולה. ביום המשח. אין כה"ג נמשח אלא ביום. אתו. אין מושחין ב' כה"ג כאחד. ביום המשח. מיום שנמשח מביא עד עולם שנא' מנחה תמיד. מנחה. הרי היא ככל המנחות ללבונה. תמיד. אף בשבת אף בטומאה:על מחבת. שטעונה כלי. בשמן. להוסיף לה שמן איני יודע כמה ת"ל תמיד מה תמיד ג' לוגין אף כאן ג' לוגין. תעשה. אף בשבת אף בטומא' שלישתן ועריכתן ואפייתן דוחה שבת. תעש' מרבכת. שנעשית ברותחין ואין לנו מורבכ' אלא זו ובתודה ובמילואים. תקריב. אף לאחר מוספין. תפיני. תאפה נאה ר"א אומר תאפה נא. שמטגנה בתחל' כו'. פתים. שכופל א' לב' וב' לד' וכו' יכול מה אהרן מביא בכל יום ודוחה שבת וטומאה ומביא חצאין וג' לוגין לעשרון ורבוכה אף בניו כן ת"ל זה קרבן:המשיח. יכול אף משוח מלחמה ת"ל תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומניין שאין בנו עומד תחתיו ת"ל שבעת ימי' כו' אשר יבוא כו' את שבא אל אהל מועד בנו עומד תחתיו כו'. אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין ת"ל והכהן:מבניו. מלמד שבנו קודם לכל אדם שבעולם. יכול אפי' שאין ממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא כו'. מניין לכ"ג שמת ולא נתמנה כהן אחר תחתיו שקריבה משל יורשי' ת"ל מבניו יעשה כו'. יכול לחצאין ת"ל אתה כלה. רש"א נאמר כאן חק עולם ונאמ' להלן חק עולם מה להלן משל ציבור אף כאן משל ציבור:וכל מנחת כהן. ולא מנחת כהנת. מנחת נדבתו מניין ת"ל כל. מקצתה מניין ת"ל תהיה אפילו כל שהוא:זאת תורת. הואיל ונאמר יאכלנה ואשר יזה כו' יכול אין טעון כבוס אלא חטאת החיצונית. חטאת הפנימית מניין ת"ל תורת תורה אחת לכל החטאות. יכול אף חטאת העוף ת"ל זאת. קדש קדשים. לרבות זבחי שלמי צבור לצפון. היא. פרט לתודה ואיל נזיר:המחטא. פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן. אתה. ולא שניתן דמה למטה. יאכלנה. כשרה ולא פסולה:בבשרה. ולא בעצמות וגידים וקרנים וטלפים. ואשר יזה. ולא שכבר הוזה [אינו בת"כ רק בזבחים ל"ח ע"ב ושם צ"ג ע"א]. מדמה. ולא מדם קדשי קדשים. מדמה. כשרה ולא פסולה. מדמה ולא מרוטבה. על הבגד. יכול נתז על מקצת הבגד שיהא כל הבגד טעון כבוס ת"ל אשר יזה עליה לא אמרתי לך אלא מקום הדם בלבד:וזה. ממקום שכשר להזות. פרט שנתז מצואר על הבגד ושנשפך מכלי כו'. בגד. מניין עור שהופשט ת"ל אשר יזה. יכול אף עד שלא הופשט ת"ל בגד דר"י ר"א אומר בגד להוציא עור. אשר. לרבות השק:אשר תבשל. מנין שעירה לתוכה ת"ל בו ישבר. ואם כו'. בכלי נחשת. מניין כל כלי מתכות ת"ל ואם. בשלה מלמד שמבשל ושונה ומשלש. אין לי אלא כלי נחשת שמבשל כו' כלי חרס מניין ת"ל ישבר ואם כו' רש"א בישל בו כו'. ומרק ושטף. מריקה בחמין שטיפה בצונן ורא"א מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס:ומרק. יכול במ' סאה ת"ל במים. כל זכר בכהנים יאכל אתה. כשרה טעונה מריקה ושטיפה ולא פסולה. קדש קדשים היא. כל הקדשים למריקה ושטיפה. אתה. פרט לתרומה:חטאת. חטאת בלבד. וכל חטא'. בין חטאת יחיד בין זכר בין נקבה:מדמה. אפי' מקצת דמה יכול אפי' יצא אחד מהן לחוץ ת"ל אשר יובא ואין היוצא פסול:אל אהל מועד. שילה ובית עולמים מניין ת"ל בקדש:בקדש באש. ששריפתה בקדש מניין פסולי ק"ק ואימורי ק"קל ת"ל וכל כו'. בקדש באש תשרף. מכאן אמרו בשר ק"ק שנטמא בין מבפנים כו':
